<h1>הגהות שערי דורא סימן י"ב</h1>
<h2>דף קיג.</h2>
א)ואם מלח ב)בכלי שאינו מנוקב ג)אז הכל אסור בין הכלי בין ד)הבשר (לפי שהדם נבלע בכלי בשעת מליחה) (וכשתבוא אח"כ לאכול בה בשר) חוזר ונבלע בבשר (ס"א לפי שהדם נבלע בכלי בשעת מליחה וחוזר ונבלע בבשר) הואיל ה)ואין מקום שיזוב הדם לחוץ ו)וראייה גם יש משמואל [חולין קי"א] דאמר קערה שמלח בשר כו' [ד"ק אסור לאכול בה רותח לפי שהקערה אסורה ואפי' לא שהה בקערה הבשר שנמלח רק שעה מועטת שנראה מן הדם הנפלט קצת בקערה הכל אסור]. [שערי דורא הלכ' מליחה סימן י"ב]. א)0זה לשון א"ז תע"ו ואם מלח ע"ג כשא"מ או ע"ג הדף שלא היה מודרן הרי הבשר והכלי והדף הכל אסור דאמר ר"נ אמר שמואל קערה שמלח בה בשר אסור לאכול בה רותח לפי שהקערה אסורה כו' ואפי' לא שהה הבשר על הדף שאינו מודרן או בכשא"מ רק מעט שפלט מן הדם קצת בקערה הכל אסור וצריך הגעלה הכלי והדף מיהו הבשר מותר שעדיין לא נח מפליטתו ולא בלע מה שפלט ואינו נאסר עד שישהה כשיעור מליחה דהיינו כשיעור צלייה. ב)0כ' רב אחא אם מלח ע"ג כלי שאינו מנוקב אותו בשר אסור וכלי חרס צריך שבירה. והמולח צריך שימלח ע"ג כלי מנוקב או ע"ג קשים או ע"ג עצים כללו של דבר כששופך המים עליו ורצין המים לחוץ מותר למלוח בשר עליו, והר"ר ברצילוני כתב דכי אמרינן מלח ע"ג כשא"מ הבשר אסור דוקא כשנשתהה הבשר שם כדי שיעור מליחה אבל לא נשתהה שם שיעור מליחה מותר. ועוד כתב שאם מלח בשר בכשא"מ דמי כמו שבישל בקדירה ואסור באכילה. ואפי' צלאו אח"כ, ונ"ל אעפ"י שכ' רב אחא בסתם אותו בשר אסור אינו אסור אלא מה שבתוך הציר אבל מה שחוץ לציר מותר דדם אינו מפעפע למעלה. ולא כמו שמצאתי בנימוקי הר"פ וז"ל המולח בכשא"מ הכל אסור אפי' מה שחוץ לציר ואפי' בלא שומן וכן עשה ר"ת מעשה בתרנגולת שנמלחה בכשא"מ ואעפ"י שלא שהתה שיעור מליחה אסר את כולה דלא אשכחן תלמודא דמפליג בכשא"מ בין שהתה כדי מליחה בין לא שהתה כדי מליחה. וי"א שאין אסור אלא מה שבתוך הציר כדין חתיכה שנפלה לתוך הציר וליתא מדאמרינן גבי דגים ועופות שמלחן זע"ז אסורין הדגים. ופריך אי בכשא"מ אפילו עופות ועופות נמי אסורין משמע דאסורין מעבר לעבר קאמר דהא מדמי כשא"מ לדגים ועופות. ובדגים אסורין לגמרי מעבר לעבר ולא דמי לחתיכה שנפלה לתוך הציר שאינו אסור אלא מה שבתוך הציר דהתם נמלח החתיכה כדינה ופלטה כל דמה הלכך אינו אסור אלא מה שבתוך הציר דדם אינו מפעפע למעלה. אבל כשנמלחה בכשא"מ הכל אסור שלא יצא דם ממנו לפי שהמקום דחוק כיון שאין הכלי מנוקב. ואעפ"י שדם האברים שלא פירש מותר היי"ד שלא פירש כלל ממקומו. אבל פירש ממקום למקום לא. כגון הכא דכיון שמלח מיד הדם פירש ויוצא ממל"מ ואינו יוצא לגמרי כיון שאינו מנוקב, ואעפ"י שנתלה באילן גדול אינם דברים של טעם. ומה שהביא ראיי' מדגים כשל עוזר ונפל עזור. גם דגים אינם אסורים כולם אלא כ"ק ואעפ"י שאומר בסתם אסור מ"מ אסור כדין מלוח כרותח קאמר. וכן טמא מלוח וטהור טפל אסור. עכ"ח אסור רק כ"ק קאמר. דלא מצינו צלי אוסר יותר מכדי קליפה או כדי נטילה, וגם מה שחילק בין חתיכה שנפלה לתוך הציר להך דהכא [ד"ו שכ"ד ר"ל דנפל לתוך הציר הוא כ"ק והכא בכשא"מ אפי' לגמרי אסור] אינו כלום. דלמה ימנע מה שבתוך הציר את העליון מלפלוט, וכן חתיכה גדולה שנמלחה חציה וכי חציה שאין מלוח תמנע את החצי המלוח מלפלוט. הכא נמי אעפ"י שמה שבתוך הציר אינו יכול לפלוט, מ"מ מה שחוץ לציר פולט כדינו. ומי הוא הנביא שהגיד שפירש ויוצא ממל"מ ואינו יוצא לגמרי אינו אלא דברי נבואה להשחית ממונן של ישראל. ומש"כ רבינו הברצלוני וז"ל צריך שישהה כשיעור צלייה. ובשם ר"ת כ' דנאסר מיד אין אני אומר לא כדברי זה ולא כדברי זה. לפי שהאיסור הוא מחמת שנכבש בציר. ואמרינן כבוש ה"ה כמבושל. הלכך אני אומר שהכבוש בציר ונוטלו מיד אי אפשר שיאסור מיד מאחר שהוא צונן. ושיעור כבישה הוי כאלו נתנו על האור כדי שירתיח ויתחיל לבשל אם נכבש בתוך הציר כשיעור זה נאסר כל מה שבציר ובפחות משיעור זה לא נאסר אלא כ"ק כדין מלוח ה"ה כרותח עכ"ל הרא"ש בפכה"ב סי' מ"ט. (תרנגולת דר"ת בהגה אשר"י סי' ל"ו). (ד"ק) כ' הר"פ בשר שנמלח בכשא"מ אין לו תקנה במליחה משום שהתחיל פליטתה במליחה ראשונה ונח מלפלוט (כ"י פאריש מפני) דוחק הכלי ונסתמו הוורידין מלפלוט עוד אבל אומצא דאסמיק או בשר שנמלח ע"ג בשר שלא נמלח לא נח מפליטתה עדיין ולא נסתמו הוורידין לכך יש לו תקנה במליחה אחרת עכ"ל. וקשה מ"ש מבשר שנפל תוך הציר בגיגית דאמרי' בשער ד' דיחתוך מה שבתוך הציר והשאר מותר א"כ הכא למה אסור הכל. וי"ל דלא דמי דהכא בקערה הבשר הוא שוכב ודחוק הוא מאד על זה דהציר דוחק למעלה ועולה לצדדים. אבל לעיל גבי גיגית אותה חתיכה שנשמטה מן העצים לציר שם יש ריווח גדול ואין דחוק ואין עולה למעלה סמ"ק ר"ד. ג)0נשאלתי על חתיכות בשר שנמלחו בכשא"מ אבל לא נמלחו כעין מליחת לקדירה אלא במעט מלח שבודאי נאכל מחמת מולחו. מהו מי אמרינן כיון דקיי"ל הא דאמר שמואל מליח ה"ה כרותח והוא שאינו נאכל מחמת מולחו שרי כיון דהאי נאכל מחמת מולחו. או דלמא ל"ש. ואסרתי כי אמרתי הא דבעינן שאינו נאכל מחמת מולחו ה"מ היינו לענין זה שיש לאסור זה מחמת זה המלוח. דומיא דהאי גוזל דנפל לכדא דכמכא בפכ"ה. אבל הכא א"א שלא יוציא המלח כל דהו מן הדם ואותו הדם חוזר ונבלע בבשר ואוסרו כיון שהכלי אינו מנוקב עכ"ל א"ז. [א"ה הביאו או"ה שער עשירי דין ז' בשם א"ז ובא"ז שלנו לא נמצא ומרדכי תשכ"ד כ' בשם ר"ב בס' החכמה והביאו ב"י סי' ס"ט]. ד) (ותו כתב ד"ל) נשאלתי על חתיכת בשר תפל שנתערבה בין חתיכות מלוחות בכלי שאינו מנוקב וקבלה החתיכה דם מן החתיכות. ומצאו אותה. מהו שיתירוה ע"י מלח שיוציא הדם ממנה. ואסרתי כי אמרתי הדם הנבלע מעצמו מן הבהמה בחתיכה (פי' שנכנס באברים בשעת שחיטה ש"ל) ההוא יוצא ע"י מליחה. אבל הדם הנבלע (ממש. ד"ב) ממ"א בחתיכה ע"י חתיכו' איסור כההוא עובדא אינו יוצא עוד לא ע"י מלח ולא ע"י שום דבר דאם בכלי מנוקב אמרי' בפכ"ה אר"נ אמר שמואל דגים ועופות שנמלחו זע"ז אסורים הדגים. דדגים רפו קרמייהו ועופות קרמייהו קמיטי. ובעוד דפלטו עופות בלעו דגים מינייהו. הרי לך כיון שבלעו הדגים מן העופות הדם. לית להו תקנתא ה"נ הכא. ותו י"ל דאפי' אם היה הדם יוצא ע"י מלח יש לאסור כיון שקבלה האיסור דהא קיימ"ל אפל"ס אסור. ומזה הדרך לא תסור. ומיהו אח"כ ראיתי שפי' מורי ר' יקיר ז"ל דליכ"ל אפל"ס אסור אלא בב"ח. ומיהו אפי' אם אפל"ס מותר היינו דוקא בדיעבד אם נסחט ממנו אבל לכתחלה לא. דאין מבטלין איסור לכתחלה וכן פרש"י פכה"ב. מרדכי כה"ב תשכ"ז בשם ר"ב בס' החכמה [ד"ל א"ז]. ה)0מעשה בא לפני ר"ת ואסר תרנגולת שהיתה מלוחה בכלי שאינו מנוקב אעפ"י שלא שהתה כשיעור צלייה. וגם לא הי' עדיין אלא מעט ציר וכן הי' נוהג ר"י בעל התוס' זצ"ל א"ז תע"ב הכי נהוג דאין שיעור לדבר שנוכל לעמוד עליו מהרא"י ז"ל. (ד"ק) זה לשון א"ז תע"ב בכה"ב ר"ת אסר כנ"ל גם לא הי' רק מעט ציר בקערה של בשר אסור וכך הי' נוהג רבינו יצחק ז"ל כו' משמע דשהיי' פורתא מיהא בעי מדקאמר אעפ"י שלא שהתה כדי צלייה אבל קצת שהייה היתה ובקיצור פסקי הרא"ש סי' מ"ט זה לשונו וא"א הרא"ש מתיר מה שחוץ לציר אבל מה שבתוך הציר כתב ג"כ הרא"ש אם שהה כדי שירתיח בשיעור שאלו נתנו על האור בשעת מליחה הי' מתחיל לבשל נאסר כל מה שבתוך הציר ובפחות מזה לא נאסר אלא כ"ק עכ"ל. וכן כתב הרבינו יצחק מדורא ז"ל ואפי' לא שהה בקערה הבשר שמלח כו' עד מן הדם הנפלט הכל אסור. ובדברי מהר"ם מצאתי אעפ"י שלא שהה כלל מיד נאסר דאין שיעור לדבר עכ"ה הגה"מ פ"ו מ"א בס"ק ש'. ו)0וראייה גם יש משמואל דאמר קערה שמלח בה בשר אסור לאכול בה רותח לפי שהקערה אסורה. ר"ל הקערה חוזרת ומבליע במה שמשימין בה וכן ההוא פינכא דרב אמי דמלח בה בשר ותברה גם הבשר אסור ואפי' לא שהה הבשר בקערה שנמלח אלא מעט עד שנראה בקערה מן הדם הנפלט הכל אסור כו' כדלעיל בשם ר"י מדורא. כתב במיימוני [א"ה ט"ס וצ"ל כבת"ח כלל ט"ו בהגהת מרדכי ריש פגה"נ והגה"מ וסמ"ק ר"ה] רגלים שנמלחו ולא נחתכו פרסותיה נראה דהוי כאלו נמלחו בכלי שאינו מנוקב ואסור מה שבתוך הקליפה ([והשאר מותר שאינו מפעפע] בסמ"ק ליתא הני תיבות). ולי ההדיוט תימה בעיני דאפי' מה שחוץ לפרסות אסור מהי"ט שכ' ר"ת בפכה"ב המולח בכשא"מ אסור אפי' מה שחוץ לציר ואפי' לא שהה כדי שיעור מליחה. ואולי יש לחלק קצת עכ"ל הגהת מרדכי פגה"נ. ואסור מה שבתוך הקליפה נ"ל דפליג על ר"ת.
